Class One. This class is a brief חזרה of the מאמר רבי רש”ב from תרע”ח: There’s good חן and bad חן. Unearned חן is שקר החן and it was בדורו של משה before the Torah was given. Earned חן is very good, it is like אתעדל”ע שלמעלה מן אתעדל”ת אתעדל”ע or it is the level of מתנה that is earned indirectly: אי לאו דעביד לי’ נייחא לנפשי’ לא יהיב לי’ מתנתא. There are several levels in this earned חן: 1) ונפלינו אני ועמך there is a non-Jew but Hashem is exclusive to the Yid. 2) That there is the level of פלא that has no possibility for anything else; ישראל ומלכא בלחדוהי. 3) גילוי עצמו”ה.
Class Two. This class is the Rebbe’s Chidushim; there appears to be three original ideas: 1) The two levels: שקר החן זה דורו של משה, and מצאתי חן, מצאת חן are both in the time of משה רבינו and they aren’t successive, but concurrent: at every moment a Yid can be on the level of שקר החן but he’s free to raise himself to the level where there is legitimately מוצא תן. 2) All levels of חן are connected, even the lowest (שקר החן) and the highest; just like 1) all levels of Yirah are connected, 2) All levels of Torah (until action) are connected; so there’s אמת in שקר החן also, when one does the Mitzvos. 3) (this is implicit and not explicit in the Ma’amar) Actually the greatest אמת is in שקר החן, the undeserved favoritism from Hashem, because that is altogether unconditional. We connected this to the idea of כי נער ישראל ואוהבהו; the Rebbe uses this idea to explain מפי עוללים ויונקים וגו’ להשבית אויב ומתנקם.
